נפרדת מ-Viterbo לאט – הבר השכונתי
ספטמבר 2026
הקפוצ'ינו בבר הקבוע ובתוך כל זה אני יודעת שאתגעגע כל כך לבר השכונתי. לקפוצ'ו המדוייק שלי, כמעט שנתיים כל יום. זה בבוקר. לאפרול שפריץ עם
הקפוצ'ינו בבר הקבוע ובתוך כל זה אני יודעת שאתגעגע כל כך לבר השכונתי. לקפוצ'ו המדוייק שלי, כמעט שנתיים כל יום. זה בבוקר. לאפרול שפריץ עם
ימי שבת – MERCATO בפיאצה הקבועה, ליד בית הספר של הילדים. ארגזים עמוסים בירקות עונתיים, כאלה שמריחים מאדמה אמיתית ומגשם. המון עלים ירוקים שאנחנו בכלל
יש מקומות שהופכים לחלק מהחיים שלך בלי ששמת לב מתי זה קרה. ככה קרה לי עם המאפייה השכונתית כאן. מקום קטן, תמיד הומה ורוחש. אנשים
יש שכנים שנשארים רק שכנים. ויש כאלה שהופכים להרבה יותר מזה. זכיתי בשכנים נדירים שהפכו לחלק מהיומיום שלי כאן באיטליה. הרבה צלחות טעימות עברו מדלת
בסוף הקיץ של חופש הגדול 2024 עברתי עם הילדים שלי לאיטליה. עשינו רילוקיישן, ארזנו חיים שלמים, 5-6 מזוודות, חסכונות ונחתנו בוויטרבו. הדבר היחיד הידוע שהיה
קמתי מוקדם.עדיין חושך.השקט עוטף אותי כמו שמיכה שאף אחד לא רואה.אני מכינה משהו קטן לארוחת בוקר, משהו לבית ספר, משהו לצהריים.תנועות איטיות, מדויקות, כמו שהבוקר
אפריל,עוד רגע הילדים יצאו לחופשת הפסחא יום חורפי וגשום ,בדיוק כמו אלה שמזכירים לי שרציתי כבר ממזמן לשתף אתכם.ן על ריזוטו דלעת. אז מפה לשם,
ה-7 באוקטובר . זה היום בו נהיינו אנשים אחרים. כשברקע האסון שפקד את הארץ, העולם, ההרגשה שהכל התערער הדיווחים בחדשות, הרגשות החנוקים, כל אלה השאירו
מכירים את הקטע הזה שממליצים לך על "הפיצה הכי טובה"/"גלידה הכי טובה" וכו'?אז אתמול, שבת גשומה וקרה בפירנצה, אמרתי לעצמי שאלך לפיצה שהמליצו לי עליה..אחרי
לקראת אוקטובר 2022 (פתיחת שנת הלימודים דאז) אחרי מעל שנה של שהות עם הילדים בבית, קורונה, מסיכות, הודעות ס.מ.ס על להיכנס לבידוד כי היית ליד…