ה-7 באוקטובר . זה היום בו נהיינו אנשים אחרים.
כשברקע האסון שפקד את הארץ, העולם, ההרגשה שהכל התערער
הדיווחים בחדשות, הרגשות החנוקים, כל אלה השאירו את נפשי מרוקנת, המומה, מפוחדת, עצובה, שבורה לגמרי. מחפשת מחדש את ה –
CENTER
בתוך הכאוס הזה , עם הזמן, התחילו לרוץ בווטסאפים קבוצות של עזרה לחקלאים.
פתאום ראיתי הודעה שהעירה אותי. קראה לי.
מיזם קולינרי להצלת מזון לחקלאים, מחפש שגרירים.
זה הרגיש כמו הזמנה אישית, כמו משהו שאני חייבת לעשות. יצרתי קשר עם עילם, שותף למיזם, כששמעתי מעילם שזה בשיתוף עם אילה– בעלת בית הבד “ריש לקיש” בציפורי, מיד ידעתי שזה זה. הרי אילה היא אישה השראה כבר שנים עבורי. והשמן זית שלה הוא השמן האהוב עלי. וסט הערכים שלה מתחבר לשלי.
בפגישה/ ראיון להיות שגרירה, תוך מיון עגבניות שרי בבית הבד, הבנתי שהמשימה שלי תהיה ליצור קשר עם חקלאים מהאזור שאני גרה ,לפתח קשרים איתם תוך הסבר על המיזם "מאדמה לאדם" ואם יש חיבור אז לארגן מתנדבים ולהגיע לשדה פעם בשבוע לקטוף עודפי תוצרת. העבודה כללה גם עזרה לחקלאים, והירקות שנקטוף יישלחו לבית הבד, שם יעברו מיון ויופצו לערוצים שונים – חיילים, נזקקים, מפונים, שפים ומטבחים ועוד.
השיתוף פעולה הראשון היה עם הגן ירק האורגני בקיבוץ לביא "סבתא יהודית". בהמשך גם משק 88 וגן הירק באלומות.
כל שבוע הגענו השכם בבוקר. חבורת אנשים טובים.
העבודה בשדה, בחורף, מוקפת בירקות אורגניים ובצמחי תיבול, הייתה מנוחה לנפש.
כל שבוע, חיכיתי לזריחה היפה, הרגשתי שמשהו בתוכי מתמלא מחדש.
תחושת חיות בתוך עצב אינסופי.
אלו היו רגעים של חסד. מפגש עם אנשים בשדה שבאו נטו לעשות טוב.
רגעי שלווה בעולם כאוטי. ריח אדמה רטובה.
האור שזרח בשדה היה דומה לאור הפנימי שלי, ולפעמים, שעה של עבודה יחד עם המתנדבים האחרים הייתה כמו שיחה עם הנשמה.
התקרבנו זה לזה, צחקנו, בכינו, כעסנו על הממשלה, שאלנו שאלות, הרחנו את הריחות הטריים של הצמחים, נשמנו פטרוזיליה , בצל ירוק ועוד.. והתלכלכנו בבוץ.
היה משהו מתוק ומיוחד בפשטות הזו.
העונות שמתחלפות, קצב השדה, המגע עם האדמה, הטבע, האוויר.. החזירו אותי אט אט אלי.
הכאב מהאסון, הטבח, האונס, והחטופים.ות, כאב שמכביד כל הזמן.
בתוך השדות, מוקפת באנשים עם לבבות פתוחים, הייתה לי הרגשה של מתנה בלב. תחושת נתינה אמיתית, ההבנה שמעט אור אכן יכול לגרש הרבה חושך.
תודה לצוות "מאדמה לאדם" שבחרתם בי ונתתם לי את הזכות להיות שגרירה – אמשיך זאת באשר אהיה . יש כאן לינק לכל מי שרוצה להצטרף לקהילה המדהימה שלנו –
https://www.adamaleadam.org.il/
תודה ענקית לשותפיי בדרך – ברק, ורה, רויטל, רעיה, עינת, נמרוד ועוד שאני לא זוכרת את כל השמות – אתם.ן אלו שגרמתם לזה להיות וואו אחד .
והנה החקלאים הנדירים איתם הייתי בשיתופי הפעולה, שימו לב, חקלאות אורגנית!
לאחרונה, בחרנו לעבור לאיטליה.
לשנות אוויר ואווירה, לנסות משהו אחר.
ואני ? אני כבר מתגעגעת למעגל החיובי שבו הייתי חלק.
למרות השינוי הצפוי בחיי, אני אשא איתי את האור הזה – את התחושה של נתינה, של עזרה לאחרים, ושל משפחה חדשה שנוצרה בשדה.
תזכרו – כל אור קטן הוא כמו זריחה חדשה.
מבטיחה לעצמי – אני תמיד יכולה להחזיק את האור הזה איתי, גם כשאני רחוקה.
באהבה,
זוהר
